אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לקושי היומיומי עמו נאלצים להתמודד רבים מהנכים בישראל, היא סוגיית הנגישות במרחב הציבורי.
אך נכים הסובלים מקשיי ניידות, נמנעים מפעילויות רבות ובכך סובלים מפגיעה משמעותית באיכות חייהם.
מה אומר חוק הנגישות?
חוק הנגישות, ובשמו הפורמאלי “חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות”, אשר נחקק בשנת 1998, שם לו למטרה לסייע לסובלים מנכות בהתמודדות עם שורה ארוכה של קשיים, המובילים בפועל לאפלייתם ביחס לשאר חלקי האוכלוסייה. אחד מהפרקים המרכזיים בחוק הוא פרק הנגישות, אשר מבקש לסייע בהנגשת המרחב הציבורי לכל חלקי האוכלוסייה בישראל, ללא כל שוני והבדל.
בהגדרה “מקום ציבורי” נכללים בין היתר מוסדות ממשלתיים למיניהם, כגון משרדי ממשלה ואולמות בתי המשפט, וכן מוסדות בידור, תיאטראות ואולמות קולנוע, מסעדות ובתי קפה, מוזיאונים ופארקים ציבוריים, בנקים או מכוני יופי.
האם החוק אכן פתר את בעיית הנגישות במרחבים הציבוריים?
בישראל של שנת 2014, מרבית המוסדות הממשלתיים הפנימו את החשיבות של סוגיית הנגישות לנכים, ובמרבית המקרים מוסדות אלו אכן מקפידים על חובת הנגישות. אך במגזר העסקי הדבר אינו פשוט כל כך. חרף ההסכמה הציבורית הנרחבת בדבר החשיבות של הנגשת המרחב הציבורי לכל חלקי האוכלוסייה, הרי שבפועל, בעלי עסקים רבים אינם בקיאים בלשון החוק, ואינם מקפידים על הנגשת בית העסק גם לציבור הנכים.
לאור האמור, חשוב שכל בעל עסק, או מי שמתעתד לפתוח אחד, יכיר היטב את לשון החוק, ויקפיד לפעול לפיו, הן מהצורך לפעול בהתאם להוראות החוק, והן בשל הבנת האינטרס הציבורי הטמון בהנגשת המרחב הציבורי לכל אזרח בישראל.
אולי יעניין אותך גם: זכויות נכים ובעלי מוגבלויות בעת משבר הקורונה – דעו את זכויותיכם הליך קבלת תג נכה זכויות בקופות החולים