הנכות הרפואית מתייחסת למגבלות הרפואיות, אשר מהן סובל מבקש הקצבה (התובע) עקב מחלה או ליקוי רפואי. הנכות הכללית מייצגת את השפעתה של המחלה על הרמה התפקודית של התובע, אותה בודקים באמצעות מדד של כושר עבודה.
כך נקבעת נכות רפואית
הוועדה הרפואית קובעת את עצם קיומה או העדרה, של נכות רפואית, על בסיס שני פרמטרים מרכזיים: המסמכים הרפואיים אשר הציג התובע ובדיקה גופנית של התובע במועד הוועדה. המסמכים הרפואיים מצורפים לתביעה ועליהם לכלול חוות דעת של רופא מומחה, הקובעת את האבחנה הרפואית של התובע ואת מהלך הטיפול שלו. שנית, על התובע לצרף תוצאות של בדיקות רפואיות שונות שבוצעו לאור מצבו.
המחלות מסווגות על פי תחומים. חלק מהמחלות מתבטאות גם בחלוקה פנימית של אחוזי נכות, על פי חומרת מצבו הבריאותי של מבקש הקצבה והטיפול שניתן לו. כך למשל, ייתכן כי לתובע החולה במחלה מסוימת, אך מאוזן בזכות טיפול תרופתי, ייקבעו אחוזי נכות רפואית נמוכים יותר, מאשר לתובע החולה באותה מחלה, אך מצבו אינו מאוזן, או שהטיפול שהוא מקבל אגרסיבי יותר, לעומת הטיפול של התובע הראשון.
הנכות הכללית – אי כושר עבודה
הנכות הכללית, מייצגת את רמת הקושי התפקודי כתוצאה מאותה מחלה. על פניו ניתן היה לחשוב, כי הנכות הרפואית והנכות הכללית, כרוכות זו בזו תמיד וכל היכן שקיימת נכות רפואית, בוודאי באחוז גבוה, הרי שזו בהכרח משפיעה על היכולת התפקודית.
אולם, מצב זה אינו תמיד נכון. במקרים רבים, יכול ותיקבע נכות רפואית, אולם מגבלותיו הרפואיות של התובע, אינן משפיעות כלל או באופן מהותי, על כושר תפקודו. כלומר, הוא אינו מוגבל ביכולת ההשתכרות שלו או ביכולתו לתפקד בבית, עקב המחלה בה לקה.
